פסק-דין בתיק ת"ק 51718-05-11

עסקינן בתאונת דרכים אשר אירעה לאחר ששני המעורבים בתאונה עברו רמזור לאחר שהתחלף לירוק ואין חולק בין הצדדים שנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), פגע בחלקו האחורי של רכב התובע, אך קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לפגיעה בחזית רכבו של התובע, יען כי בעוד שהתובע טוען שכתוצאה מפגיעת רכבו של הנתבע, נהדף רכבו קדימה וכתוצאה מכך נפגע רכבו הן בחזית והן בחלק האחורי, טוענים הנתבעים שלמעשה הנתבע פגע ברכב התובע מאחור, אך פגיעה זו אירעה לאחר שעוד קודם לכן פגע רכב התובע ברכב שנסע לפניו.

בכך רצו הנתבעים לומר, כי למעשה הנתבע הצטרף לתאונה קיימת שהיתה קודם לכן בין רכב התובע ובין הרכב שנסע לפניו.

שמעתי את עדויות הצדדים לעניין קרות התאונה, עיינתי בחומר הראיות שצורף לכתב התביעה ובזה שהוגש לבית המשפט ת/1.

לאחר בחינת חומר ראיות זה, אני קובע כי גם אם יש לומר שהנתבע אחראי לגרם התאונה ולפגיעה בחלק האחורי של הרכב, אני גם קובע כי גם לתובע תרומה משלו לקרות התאונה וזאת לאור הנימוקים הבאים:

1.         אני מקבל את טענתו של התובע שכתוצאה מהפגיעה בחלק האחורי של הרכב, נהדף רכבו לעבר הרכב שנסע לפניו, שכן הנתבע אשר העיד בבית המשפט, העיד בהגינותו שהוא לא יכול היה לדעת מה אירע קודם לכן בין רכב התובע לבין רכב שעמד לפניו, אך יצא מתוך הנחה שרק הגיוני הדבר, שרכב לא עומד סתם כך בכביש, אלא שכתוצאה מפגיעת רכב התובע ברכב שנסע לפניו, עמד רכבו של התובע ובהמשך לכך פגע הנתבע בחלק האחורי של רכב התובע.

מאחר והנתבע לא יכול היה להעיד באופן ברור האם באמת הצטרף לתאונה קיימת ולאור טענתו של התובע שהוא הספיק לעצור אחרי הרכב שנסע לפניו וגם הספיק להביט במראה ולראות את רכב הנתבע המגיע והפוגע בחלק האחורי, אני קובע כי התאונה אירעה כתוצאה מפגיעתו של הנתבע בחלקו האחורי של רכב התובע.

2.         גם הפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובע, כפי שפגיעה זו משתקפת בחוות הדעת של השמאי ובתמונות שצורפו, היא פגיעה חזקה, דבר אשר יכול בהחלט לתמוך בגרסת התובע, שכתוצאה ממכה זו, נהדף רכבו של התובע אל הרכב שנסע לפניו.

3.         לכן בנסיבות אלה אחראי הנתבע לגרם התאונה ולאור העובדה שהפגיעה היתה כה חזקה בחלקו האחורי של הרכב של התובע, אני מייחס את אחריות גבוהה יותר לנתבע מאשר לתובע.

4.         תרומת רשלנותו של התובע לגרם התאונה נובעת מכך שהתובע לא שמר מרחק מתאים מהרכב שנסע לפניו, עובדה היא שדי היה בפגיעת רכב שנסע אחריו על מנת להודפו לרכב שלפניו.

זאת ועוד, התובע העיד בבית המשפט - לאחר שנשאל על כך - כי הוא שמר מרחק מהרכב שלפניו כמטר ומרחק זה בהחלט מרחק קצר הוא, אשר תרם להדיפת הרכב ולפגיעה גם בחלק הקדמי.

לכן בנסיבות אלו, בשל אי שמירת מרחק, אני מייחס גם לתובע אחריות לקרות התאונה.

5.         בחלוקת אחריות זו ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את אחריותו של התובע בשיעור של 30% ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובע.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת של השמאי, נמצא שרכב התובע הוכרז כאובדן כללי והנזק שקבע השמאי הוא 19,003 ש"ח, אך יחד עם שכר טרחת שמאי המגיע לסך 1,170 ש"ח, הרי שסכום התביעה הוא סך 20,173 ש"ח כפי שתבע התובע בתביעה זו.

התובע תבע סכום נוסף בסך 1,500 ש"ח, אך התובע לא הוכיח מה סכום זה ומה נזק כלול בסכום זה.

על כן, מאחר והתובע הוכיח את נזקיו בסך 20,173 ש"ח, ולאור קביעת הרשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד, לשלם לתובע סך של 14,121 ש"ח (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 29.5.2011 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

            סכום זה נקבע בהתחשב ברשלנות התורמת.

לכל אחד מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#3#>